קליגרפיה או כתיבה תמה היא כתיבה בצורת עיטורים וקישוטים והיא נמצאת בשימוש במגוון שפות ותרבויות כמו המזרח הרחוק, אסלאם, לטינית ואפילו עברית. בתרבות האסלאם יש שימוש רחב בקליגרפיה עם אותיות בערבית כדי ליצור עיטורים מהפנטים ומורכבים.
השפה הערבית כמו השפה העברית נכתבת מימין לשמאל ויש לה 28 אותיות, שלכל אות יש צורה שונה בהתאם למיקומה במילה. מבחינים בין האותיות בעזרת "ניקוד מבחין"- שהם סימנים מיוחדים כמו: נקודה או נקודתיים מעל או מתחת לאות.
באסלאם כמו ביהדות חל איסור על ציור ופיסול דמויות אדם וחיה. לכן קישוט קירות המסגד נעשה ע"י פסוקים מהקוּרְאָן הכתובים בצורה אמנותית.
בקוּרְאָן עצמו אין פסוק האוסר במפורש על המוסלמים לתאר דמויות. האיסור נמצא במסורת, שמיוחסת למֻחָמָד, נביא האסלאם, ולאשתו עָאִישָה.
מסופר, שמֻחָמָד ראה את אשתו תופרת כרית ועליה רקומה תמונה. מֻחָמָד גער בה, ואמר: "מלאכים לא נכנסים לבית שיש בו תמונה, ובאחרית הימים עושי התמונות יבואו על עונשם."
התפתחות הקליגרפיה הערבית היא תוצאה של יוקרתו של הקוּרְאָן, הספר הקדוש למוסלמים, ושל יופיו של הכתב הערבי. הכתב הערבי נחשב בעיני המוסלמים המצאה של אָלְלָה, והשימוש בעט נחשב אחד הכישורים החשובים, שאָלְלָה נתן לאדם. לכן מעמד הקליגרף (כותב הקליגרפיות) כאמן היה גבוה יותר ממעמד אמנים אחרים.
לא רק קירות המסגד מקושטים באמצעות קליגרפיות אלא גם חפצים שונים כמו כלי חרס, אריגים ועוד. הקליגרפיה הערבית היא אמנות מרכזית גם כיום.
למרות האיסור על הצבת תמונות ופסלים תרבויות מוסלמיות כמו התרבות הפרסית או ההודית יצרו יצירות מפוארות בדמויות אדם ובעלי חיים.
ערבסקה
צורה קישוטית נוספת באמנות האיסלאם היא העָרָבֵּסְקָה.
צורת קישוט העָרָבֵּסְקָה היא בעיקר מגבעולים ועלים, המופיעים במגוון אינסופי של תבניות וצורות. לפעמים מודגש הגבעול ולפעמים מודגש העלה, תוך כדי ציור תנועות מפותלות.
הסימן המייחד את העָרָבֵּסְקָה הוא החזרה המתמדת על דגם היסוד, הנותנת תחושה של המשכיות.
אמן העָרָבֵּסְקָה מאחד דמיון עם גיאומטריה, ויוצר צורות דקורטיביות וגיאומטריות.
העָרָבֵּסְקָה קישטה כל דבר: חפצים קטנים כמו קופסאות מתכת וגם שולי קירות ואפילו קירות שלמים.
עיטורי העָרָבֵּסְקָה נקראים על שם מקום מוצאם- ערב.