קליגרפיה במזרח הרחוק

קליגרפיה הינה תחום עתיק יומין באמנות מזרח אסיה ונפוצה בסין גם בימינו. למרות שהקליגרפיה הינה באותיות סיניות אין צורך לדעת את השפה הסינית בכדי להעריך את האומנות והיופי שבה – מדובר באמנות אבסטרקטית הנחשבת לציור מעודן אשר השפיעה רבות גם על סגנונות אמנותיים אחרים במזרח.  זוהי אמנות של כתיבת סימניות בעזרת מכחול טבול בדיו שחור – על גבי נייר לבן. סימניות אלו מרכיבות את הכתב הסיני והכתב היפני וייחודן בטבען הציורי והרעיוני שתפקידן לתאר אובייקטים, רעיונות, רגשות וסמלים.
קליגרפיה זו אינה רק דבר המוצג בגלריות ובמוזיאונים, אלא דבר חי ונושם, בעל היסטוריה ארוכה ומפוארת, הווה מרתק ומעניין. תחילת אמנות זו בסין העתיקה לפני למעלה מ 4,000 שנים. מאז ומתמיד נחשבה הקליגרפיה כמתנת האלים או לכל הפחות אחד ההישגים הקדומים הגדולים ביותר של האנושות. זאת בשל הגאוניות של מבנה הסימניות, יופיין, הפילוסופיה שהן מבטאות והסגולות הרבות והמגוונות אשר העוסק בקליגרפיה יפיק.
השימוש בקליגרפיה בסין וביפן נעשה תחילה בעיקר ע"י אנשי הרוח והפילוסופיה, נזירים (כתיבת כתבי דת ושירה). מאוחר יותר אף אנשי האצולה והקיסרים עסקו בכתיבה בדיו, נתנו חשיבות גדולה לעיסוק זה ועודדו את פיתוחו. עם הזמן, השימוש בקליגרפיה ובכתב נעשה נפוץ יותר בקרב העם ובעיקר בקרב המשכילים. הכתב שימש לצורכי תיעוד, רפואה ורוח. אומנות הקליגרפיה הועברה בדרך כלל מאב לבנו (כך יצא, שהצד הרוחני –רפואי של הקליגרפיה נשמר כמעט בסוד).
הקליגרפיה כצורה האצילית ביותר בתרבויות סין ויפן, כדרך החושפת ביותר את אישיותו של האדם, הייתה הקריטריון הראשי לבחירת הפקידים והבכירים לחצר הקיסרית של סין, וחובה ראשית בהשכלתם של כל אצילי יפן הפיאודלית.‏ שלא כמו שאר האמנויות הויזואליות, משיכות המכחול בקליגרפיה הן ידועות וקבועות מראש, ואסורות לתיקון או בחזרה על קווי הסימניות – דבר שתובע תכנון זהיר וביצוע בוטח, כמו התכונות הנדרשות מכל אדם הנושא באחריות בבירוקרטיה ובחצר הקיסרית. השילוב בין המבנה הקבוע של הסימניות הסיניות לבין יכולת הביטוי האישי, מובילות גם ליצירתיות, כנות, דמיון ולביטוי הומאני שהוערכו במזרח, אז כמו היום, כתכונות הנעלות של אמן הקליגרפיה.
השליטה במכחול, בכמויות הדיו ובאיכויות הנייר מאפשרות לאמן אין סוף סגנונות ודרכים לכתיבת הסימניות.

סגנונות הכתב

כבר במאה הראשונה לספירה הוכרו שלושת סגנונות הכתב העיקריים לכתיבת הסימניות הסיניות:
א. כתב מרובע – בו קווי הסימנית נכתבים במלואם זה אחר זה
ב. כתב חצי-חופשי – בו קווי הסימנית מתמזגים זה עם זה
ג. כתב-חופשי – בו קווי הסימניות זורמים כמעט באבסטרקטיות מלאה.
ישנם סגנונות נוספים, כמו כתב חותמות, המדמה את הכתב הסיני הקדום שנחרט על גבי שריונות צב או גולף באבן, בטרם היות הנייר והמכחול.‏

קליגרפיה במזרח הרחוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *